ביקורת סרט: מראה שחורה: באנדרסנאץ'

ביקורת סרט מראה שחורה באנדרסנאץ' לוגו

הסרט האינטראקטיבי של נטפליקס

מראה שחורה חוזרת עם פרק/סרט אינטראקטיבי שלוקח שטיק של ספרים משנות השמונים/תשעים וזורק אותו למיינסטרים. מה זה בעצם אומר? זה אומר שבמשך שעה וחצי אתם תחליטו על חייהם של הדמויות, מדברים קטנים כמו איזה קורנפלקס לאכול ועד אם להרוג מישהו או לא.
העלילה בתכלס היא על בחור צעיר בשם "סטפן באטלר" שעובד בזמנו הפנוי על משחק וידאו בשם "באנדרסנאץ'" שמבוסס על ספר עם אותו השם שנכתב על ידי סופר שאיבד את שפיותו ורצח את אשתו. במשחק, כמו בספר עליו הוא מבוסס יש אפשרות בחירה ומספר דרכים ללכת בהם ומספר סופים.

מראה שחורה באנדרסנאץ'


באטלר לוקח דמו מוכן של המשחק לחברת משחקים שמתלהבת ממנו, שם הוא פוגש את מתכנת המשחקים "קולין ריטמן" (וויל פולטר- השחקן המוכר היחיד פה). יוצא משחקים מוכר ומוערך שמשנה את חיוו של באטלר.
כל זה בזמן שבאטלר מנסה להתמודד עם מות אימו בילדותו, מוות שפגע בו הרבה והוא שהוא עדיין מאשים את עצמו…
הקונספט בהחלא מעניין, אם כי מרגיש גימיקי מאוד. לטובת היוצרים נאמר שהם צילמו סצנות רבות מה שמבטיח סרט טיפה שונה לכל צופה ואף סוף שונה.

טריילר מהעמוד הרשמי של נטפליקס


זה משעשע לראות איך היוצרים לא תמיד לוקחים את עצמם ברצינות וצוחקים על כל הקונספט ובמקביל זה די מפחיד ומעציב כמה החלטות קטנות משנות את חיי הדמויות.
מכיוון שמדובר ב"מראה שחורה" די ברור שיש פה ביקורת על החברה והאנושות ועל הבחירות שלנו כבני אדם, גם אלה הקטנות ביותר.
הסרט עצמו עשוי טוב, השחקנים מצוינים, בעיקר פולטר. העלילה בהחלט מעניינת והסיפור מצליח לשאוב אותך לתוכו בלי בעיה.


השורה התחתונה: לא הפרק הטוב ביותר של "מראה שחורה", אבל בהחלט שווה בדיקה!

בקטנה: "בחירות רבות מידי פותחות דלת לטעויות רבות מידי".